"תחלואה כפולה״

השאלה האם התמכרות היא מחלה עוררה ועדיין מעוררת ויכוחים נוקבים בקרב אנשי מקצוע. יש הטוענים שהתמכרות היא אכן מחלה וזאת מתוך גישה רפואית להבנת טבע האדם, ומביאים הוכחות מחקריות לטענה זו. יש כאלו השוללים את הטענה שהתמכרות היא מחלה וזאת מתוך גישה הפוכה, וגם הם מביאים הוכחות מחקריות מוצקות לתפיסתם. אולם אנו משתדלים לא להיכנס לויכוח תיאורטי, אלא לעקוב בפשטות אחר המלצות התכנית. תפיסת התכנית היא אכן פשוטה: ההתמכרות היא מחלה. אלא שאין זה הסבר רפואי. אנו לא מדברים על מחלה גופנית כמו שפעת וסוכרת, שם אפשר להצביע על גורם פולש (חיידק או וירוס) או על אבר גופני חולה. אנו גם לא מדברים על מחלה נפשית כמו פסיכוזה. התכנית מדברת על מחלה תפקודית, כלומר, התפקוד של המכורים הוא תפקוד לקוי בגלל מחלה תפקודית ממנה הם סובלים, מחלת ההתמכרות. התכנית כלל לא מתעניינת מהן הסיבות למחלה התפקודית והאם ניתן לאתר את קיומה ואופייה במחקרים מתאימים. אפשר עוד להוסיף כאן שהתכנית לא מתייחסת אל המחלה כאל הסיבה להתמכרות, וזאת בניגוד להסבר הרפואי מחפש הסיבות. הסיבות להתמכרות לא מעניינות את התכנית, אלא רק הדרך לפתרון. מחלת ההתמכרות אינה סיבה- היא ההתמכרות.

הכניסה לתוכנית

הוא מהווה שער רחב מאוד – כל אחד כמעט יכול להיכנס דרכו. אבל זהו שער נמוך מאוד – אפשר להיכנס אליו רק "בזחילה". כלומר, התוכנית מיועדת לאנשים שמוכנים לזחול, מוכנים להנמיך את עצמם. לא ניתן יהיה להתקדם בתוכנית מתוך גאווה מזויפת. רוב המכורים שמגיעים לתוכנית הם כבר במצב "זחילה", מצב של תבוסה בחייהם, ולכן התוכנית מתאימה להם.

מחלת ההתמכרות

מה שהופך אותנו למכורים היא מחלת ההתמכרות – לא הסמים, לא התנהגותנו, אלה המחלה שלנו. יש בתוכנו משהו שגורם לנו לא להיות מסוגלים לשלוט בשימוש שלנו בסמים. אותו "משהו" הופך אותנו לבעלי נטייה לאובססיה  וכפייתיות וגם בתחומים אחרים בחיינו. איך נוכל לדעת מתי המחלה שלנו פעילה? היא פעילה, כשאנו הופכים לכודים במעגלים ושגרות של אובססיה, כפייתית וריכוז – עצמי, שמובילים רק לניוון רגשי, רוחני, נפשי וגופני.  (מיתוך חוברת צעדים)

מראש בהתמכרות יש סימפטומים של אי שפיות קלה עד קשה , המתבטאת ב:- מניה דיפרסיה של תקופות קצרות, תעתועי דמיון ופנטזיות, אובדן וקורבנות אישית, בדידות, רדידות בתקשורת בין אישית, אובססיות עד איבוד שליטה, רגישות עד כדי תחושת ״נירדף״  ו״פגוע״ מכל דבר פרי דימיון עד כדי סכיזופרניה. לעיתים, החלק הרוחני של הטיפול בהתמכרות על כל מרכיביו אינו מספיק, והחלק של האי שפיות חזק ממנו ואינו ניתן לטיפול רק ברמה הרוחנית. מצב זה הינו תחלואה כפולה, כך קיימת ההתמכרות על מרכיביה וכן צצה לה מחלה נוספת כמפורט, והיא חלק העומד בפני עצמו. זו תחלואה כפולה.

למיטב הבנתי, הטיפול בשניהם חייב להיות משולב, רוחני, נפשי ואף תרופתי פסיכיאטרי. עד לתקופה שחלקים בתוך מחלת הנפש יתאזנו ויוכלו לשאת את המציאות. עד אז אמורים לטפל במחלת ההתמכרות כדי לעבור את הגשר .

לא צריך לפחד להיות מטופל זו אף פריבילגיה להיות מודע להכול

יש להיזהר מהמחשבה שרק התוכנית מספקת במקרים אלו, כי למרות כל התוכנית תחול ריגרסיה בתפקודים והתוכנית רק תהיה טלאי על מצב חמור הרבה יותר וכמפורש.

מניסיון בטיפול בתחלואה כפולה, מספר שנים של מטופלים שהרגישו שהם בסדר לא צריכים יותר תרופות. סמים יכולים להחליף את המקום של התרופות, מהר מאוד מצאו את עצמם מאושפזים שוב,

יש לציין שכל פעם כל אשפוז ,טראומה חדשה, נזק חדש, שום דבר לא יכול להחליף נזקים של הנפש אפשר לעזור לנפש אפשר לעזור לנפש ,על ידי לקיחת תרופות , הפתרונות משתנים ישנם מטופלים שלאורך השנים המינונים  ירדו , כל מי שלא עשה שימוש לרעה בתרופות, לקחת תרופות

על פי הנחית רופא מלווה. סיכויים להתאשפז מאוד נמוכים